קים סוקאנג יוצרת בטכניקה של gum print תצלומי טבע דומם ליריים של חפצי יום-יום. עבודותיה קרובות לציור יותר מאשר לצילום; תהליך-היצירה שלה כרוך בהנחת שכבות שכבות של ציבען (פיגמנט) על נייר-צילום ושימוש בתשליל מונוכרומי אחד. האמנית מושחת בקפדנות את הצבע, מדללת אותו במקומות אלו ואחרים ולעיתים היא מסירה אותו לגמרי וכך היא יוצרת מירקם עדין ומדגישה הצללות. הצטברות השכבות השקופות למחצה נותנות "בשר" לכל תדפיס. עם כל שיכבה הולכים האימז'ים ומתעוררים לחיים. כל חשיפה מעלה כביכול עקבה נוספת של מושא הצילום.

בסדרת-התצלומים Inner Wear (לְבוש פנימי) מופיע קולב-תיל, שעליו תלתה האמנית בגד מבגדיה. פריטי-הלבוש מראים את הקמטים ואת סימני-המתיחה העדינים של בגדים, שנלבשו במשך-זמן והחלו לקבל עליהם את מאפייני גופה של הלובשת.

הבּוֹטוּת שבתיאור הישיר, "מול הפרצוף", של החפצים האינטימיים הללו מנוגדת ליופי המעודן של המלבושים ולטונאליות העדינה, השקופה למחצה, של התדפיסים. במהלך ההתבוננות באימז' אחר אימז' עולה ובא יסוד ארוטי מעודן, שאינו קיים באימז' הבודד. כשם שהתדפיס הצילומי עולה משכבות-המישקע המרובות, כך צלמו ודמותו של האדם שמאחורי העבודה מתהווים בהדרגה ומביאים עימם תחושה עזה של פרטיות ובה בעת – תחושה עזה של הפרת הפרטיות.