בשנת 2000 החל או אין-הואן בפרויקט ארוך-טווח של הרכבת ערכות יחידניות של אותיות האלף-בית לכתיבה באנגלית. באתרי-רחוב אלו ואחרים, כל אימת שעיניו נחו על "חפץ מצוי" מתאים (פירורי-לחם, זכוכית שבורה, עלי-כותרת של פרחי-דובדבן, פיסות-עץ וכיו"ב), בנה אין-הואן מהיסודות הללו דמות של אות ואזי צילם אותה. אותיות מצולמות אלה שימשו לכתיבת מלים כגון HERE, THERE, או HOME.

המלים האלה שהתקין אין-הואן כופות סדר מאולץ על חללים, שהקשר ביניהם היה אקראי, והן מחוללות מפגשים מקריים בין סצנות, אתרים, רגעים, עצמים, מרקמים וצבעים.* האבסורדיות אשר בשפע האימז'ים הזה נעוצה בהיותו מורכב מרצפים אקראיים של נתונים חזותיים, הנובעים מהנמקה אחת ויחידה: אִיוּת מלים. כך מוסבת תשומת-ליבנו מהמכניקה של עריכת המיגוון על צירופי-פרטיו לעֵבר הרהור על אודות טבע ההכרה (קוגניציה) האנושית, דהיינו לכושרהּ המיוחד להעדיף פרטים שונים, שנקלטו בה, על פני זולתם ואזי – להאציל עליהם משמעות.

אולם, המלים המסוימות שאין-הואן בוחר להציג הן המקנות לעבודותיו את מימדן הפיוטי. אם כן, קיטוע חוויית-המקום ופיזורה באתרים, שנבחרו האקראי, ושמא ההיפך – חיבור מקום באמצעות מיזוג רגעים חד-פעמיים, חללים שונים ומשונים, אבני-חצץ, שבבי-עץ ועלי-כותרת.

* העקרון הקומבינטורי, המונח ביסוד כתיבת-רחוב נעוץ בעיסוק של ראשוני היוצרים מודרניסטים באקראות ובבינוי מודולארי, והרי אלה הם אותם המושגים, המונחים ביסוד מה שקרוי כיום 'המהפכה הדיגיטלית', אשר מאפשרת גישה מיידית לנתונים כדי לשוב ולצרף אותם במיגוון-אפשרויות אינסופי כביכול.