או סון-הואה מצלמת נשים קוריאניות צעירות בשנות ה-20 וה-30 לחייהן בתוך הבתים האמריקאיים שלהן. על סדרת Darling (מותק) שלה היא כותבת: "אפשר לראות בתצלומים שלי עיסוק בסוגיות של זהות תרבותית וזהות נשית. רוב הנשים שאני מצלמת באו לארצות-הברית בשנות ה-20 לחייהן כדי להגשים את תקוותיהן ואת חלומותיהן, דבר שנבצר מהן לעשות בקוריאה מחמת ערכי התרבות והחברה הדכאניים כלפי נשים, המושרשים כאן היטב ."

הדיוקנים מעשה ידיה של סון-הואה הם רבי-עוצמה, פשוטים וישירים. המצולמות נבחרו באקראי כדי להימנע ממשוא-פנים בשל הופעה חיצונית ואופי. הן מייצגות קשת רחבה של נשים, שקשה מאוד לסווג ולתייג אותן ולהחיל עליהן סטריאוטיפים. סון-הואה בוחנת בדקדקנות את המאפיינים התרבותיים והאישיים שלהן והיא מקפידה לסלק מהתמונה כל מה שנראה לה מיותר. באמצעות הסרת 'גיבוב שטחי' הופכת האמנית את הסביבה של המצולמת לבמה חשופה, מעורטלת כמעט: זירה מעוררת אי-נוחות, חדורה בתחושה מזוייפת של נינוחות ביתית, אשר איננה שייכת עוד במלואה למצולמת. הן יושבות שם, מרוּכבות על גבי ההֶקשר ה"נורמלי", שמהדהד חמימות אנושית, ונראות כאילו קרסו תחת ליאות קיומית.

שם הסדרה, Darling, מאיר את השעבוד הביתי, הנדרש מעקרת-בית קוריאנית ומצביע באירוניה על המחיר, שנשים משלמות בעבור ציפייה לעצמאות.