התמרדותה של פארק יון-יונג נגד הציור הקוריאני המסורתי היא זו של מנתץ-איקונות פוסט-מודרני עדין. תשוקתה לקרוא תיגר על הערכים האסתטיים המסורתיים מניעה אותה פחות מהצורך להגדיר את "אוצר-המלים" החזותי האישי שלה. יון-יונג מנסחת מחדש בשפה סובייקטיבית את דוקטרינת-הציור המסורתית כדי לספר את סיפוריה שלה. ציוריה משלבים יסודות של ייצוג איקוני ותמונתי מסורתי ולרוב היא ממירה את הכתובות הקליגרפיות, המלוות את הציור המסורתי, בפיקטוגרמות משל עצמה, שמספרות סיפור.

ציור-הפיקטוגרמה 'איש בעל חשיבות ושני אנשים חסרי-חשיבות' מתאר שלוש דמויות, משולבות לכאורה זו בזו, יושבים אל שולחן. הסגנון החזותי הסכמטי מאוד, עם האימז'ים דמויי-הצלליות, רומז על שילוט-רחוב. העדר השימוש בפרספקטיבה מערבית בציור של המזרח הרחוק משמש את הציירת בתיאור יחסי-הכוח בין הדמויות באמצעות היפוך הפרספקטיבה ומשחק בגדלים היחסיים שלהן.

האימז' של השולחן מעורר ברובד האינטימי שבתודעה של כל קוריאני את ההתכנסות המשפחתית והקהילתית, שם נאכפים סדרי המידרג החברתי. השימוש שעושה יון-יונג בדיו-הכתיבה השחורה ובנייר-האורז המסורתיים וכן הסגנון האיקוני, המוסכם והמקובל, של האימז', משמיעים היטב ובצלילות את המשמעות החברתית של העבודה.

.