המיצב המיוחד-לאתר פונג קיונג/נוף של דורון ליבנה מורכב מסדרת רישומים/טכסטים על רצועות-נייר צרות במיגוון צורות ומירקמים, התלויות במקומות שונים בחלל-התצוגה ובזוויות שונות ביחס לתקרה ולקירות. על כל רצועה מופיעה האידאוגרמה 'פונג קיונג' והמלה 'נוף', שהיא תרגום המלה הקוריאנית בעברית. הצופים קוראים את המלה הרשומה כשם שהם מביטים ב"רישום"-נוף. אבל פרישת העבודה בחלל-התצוגה היא שמקנה לרצועות-הנייר את משמעותן המובהקת כתמונת-נוף, או כנוף.

ליבנה, כבשאר עבודותיו, שואף, אכן, להתיך זה בזה את המצבים המנטליים הנפרדים – קריאה וצפייה – והפעם באמצעות שימוש בהבדל שבין האידאוגרמות הסיניות לאותיות האלף-בית. האידאוגרמות הן ישויות נבדלות (כל אחת מייצגת עצם בעולם) הפונות חזיתית אל עיני הצופה ומסבות את שימת-ליבו לנוכחות ולזהות החזותיות שלהן; הן נושאות פשר, המכוּון להיראות כפי שהוא מכוון להישמע. לעומת זאת, אותיות האלף-בית אינן פונות אל הצופה: הוא רואה אותן כצדוֹדיוֹת בעוד הן הולכות אשה בעקבות רעותה וכל אחת מפנה, כביכול, את גבה אל האחרת. העין משמשת כאן כמתווכת , שכן האותיות נועדו להישמע ולא להיראות. במערב יש הבחנה חדה בין חיבור טקסטים ובין עשיית תמונות. עבודתו של ליבנה היא ניסיון להתגבר על הבחנה זו ולעורר את הפיוטיות באמצעות עירור הצופה להתבונן ולקרוא בעת ובעונה אחת.